"פרישה מדומה" – מה זה בדיוק?
אנחנו כבר יודעים, שהמושג של פרישה שפעם קיפל בתוכו משמעות של הכנה לסוף הבלתי נמנע בשקט ובשלווה, כבר אינו נכון לחלק גדול מאד מהפורשים היום. כינויים הוא "הגיל השלישי" שבו לא זו בלבד שלא שוקטים על השמרים, אלא מגבירים את הקצב וממלאים את לוח השנה בטיולים בארץ ובחו"ל, בילויים, תרבות ועוד.
בין השינויים שמאד התעצמו בעשר השנים האחרונות, אנחנו מוצאים אחוז גדול מאד של פורשים שממשיכים בעבודה מעבר לגיל הזכאות – 62 לנשים ו – 67 לגברים. גיל הזכאות הוא הגיל בו ניתן להתחיל למשוך קצבה מהחיסכון שצברנו, וליהנות מהטבות המס על הפנסיה.
הסיבות להמשך העבודה מגוונות, אבל בתוכן ניתן למנות את העצמאים ובעלי מקצועות צווארון לבן, שרואים את עצמם בשיא כושרם, ורוצים להמשיך להיות פעילים ולתרום, אנשים שהפנסיה שלהם קטנה וחייבים את השלמת ההכנסה ועוד.
ובכן, המצב בו שכיר או עצמאי שהגיעו לגיל פרישה וממשיכים לעבוד ורוצים גם ליהנות מקצבה פנסיונית מהכסף שצברו נקרא "פרישה מדומה". למה "מדומה"? זה ברור כי העובד לא באמת פורש, אבל הוא מתחיל למשוך פנסיה, והטיפול בצד התפעולי ומול רשות המיסים כמעט זהה לפרישה רגילה.
האם זה כדאי לעובד? ברמת התחשיב הכלכלי, משיכת פנסיה פטורה ממס (כ – 4,300 ₪ לחודש) בגיל הפרישה כדאית ביותר.
אמנם הפנסיה החודשית שתקבלו אחרי דחיה של מספר שנים תהיה גדולה יותר, הן בגלל הצבירה הנוספת, והן בגלל התוספת לקצבה בגין כל שנת דחייה, אבל תחשיבי הכדאיות מראים בדרך כלל שתיפגשו עם הכסף שלא משכתם בשנים הראשונות בערך 15 שנים אחרי הגעה לגיל הזכאות.
חשוב להדגיש, גם אם התחלתם למשוך פנסיה, ניתן להמשיך ולהפקיד כסף לפנסיה, לפעמים אפילו באותו מכשיר פנסיוני.
כמובן יהיו אנשים שישאפו להגדיל את הקצבה העתידית שלהם ויוותרו על האפשרות להתחיל למשוך את הפנסיה מיד בהגיעם לגיל הזכאות, כדי להגדיל את הביטחון בעתיד. כמתכנן פרישה שמקשיב לפורשים ורצונותיהם אני מכבד זאת, אבל ברמה הכלכלית ברוב המקרים זו טעות.
